יום שלישי, 14 בפברואר 2012

אודות סבא יעקוב בסלר

סבא
שם: יעקוב בסלר
תאריך לידה : 1929
עיר הולדתו : בעירה במולדובה במחוז וסלוי פונגשטי שברומניה. אביו : ברוך הוכמן ז"ל אשר היה הרב הראשי של  העירה
 למד בישיבת וישניץ באזור בוקובינה והיה מוסמך ברבנות  היה מנהיגה הרוחני של העירה והיה רב שוחט מוהל וחזן.                   
אמו : סבתא רבתא קהילה (אשר אני קרויאה על שמה) היתה חסידה גדולה היא מבית משפחת ויזניץ היתה עקרת בית
וילדה חמישה בנים ובת. סבא וסבתא רבא התחתנו בבוקובינה ולא היה להם אזרחות רומנית שסבתא רבתא ילדה את הילדים הם נרשמו על שם המשפחה שלה שהוא בסלר ואחרי הרבה שנים קיבל אזרחות רומנית וכך הילד האחרון שנולד רשום על שם המשפחה של האב, שרגר הוכמן.
  • אחיו של סבא: פרץ בסלר זל  
  • שמשון מורדכי בסלר זל
  • בתיה בסלר
  • יעקוב בסלר (סבי)
  • משולם פיביש הוכמן  (שרגא בעיברית) 
סבא בביתו ועם חבריו היה מדבר ידיש אך אביו התעקש שילמד עיברית, למד בבית ספר ממלכתי רומני (יהודים וגוים) ואחרי בית הספר הילדים היו הולכים לשיעורי יהדות . והילדים המתקדמים היו לומדים אצל אביו ז"ל.
"הלכנו בשבת לבית ספר...(מספר סבא)...אבל לא כתבנו רק הקשבנו למורים" היחסים בן הילדים היהודים והגוים היו טובים יחסית אך לפעמים היו מריבות. סבא מספר על מריבה אחת: "חברי היהודי התקוטט עם גוי בחצר בית הספר
והחלו לזרוק אחד על השני אבנים הגוי נפצע והוריו התללוננו על היהודי בבית משפט, יום אחד נשלחה אגרת: לכ' מר יעקוב בסלר  לזימון לבית המשפט. היתי ילד מאוד הגון אומר סבא ולכן בחרו דווקא בי."


1941 המלחמה מגיעה לרומניה
ילדים מעל גיל 18 והאבות נשלחו למחנה לאסירים פוליטים ברומניה ואותנו המשפחה גירשו לעיר המחוז וסלוי. והיו שם שנתיים וחזרו הביתה והמשיכו לעבוד עבודות כפיה בעיר. כתוצאה מרדיפות הנאצים והחיים הקשים והעבודות הקשות
סבא רבא ברוך חלה ונפטר בזמן המלחמה. אחרי המלחמה השלטונות ראו בו כנפגע ע"י הנאצים.
סבא רבא ז"ל היה מנהל ופקח על היהודים שעבדו שם. אחד מהיהודים שעבדו שם היה בן דודו של סבא רבא אז הוא (אבי) ואני אומר סבא הינו מבאים לו אוכל בסתר. סבא רבא היה רב הקהילה איש חשוב ולכן גם היה מנהל על היהודים והנאצים לא העזו לפגוע בו.


סבי עלה לארץ בשנת 1947
כשהיה בן 16לבד לבד בלי אף חבר או אדם מוכר עם עליית הנוער  שם היה תפקידו גיזבר חוץ ושם בארץ היה שלטון האנגלים" באנו באוניה גדולה של 8000 איש לא הייה מקום לזוז או לישון אבל ההרגשה הזאות בלב שאתה בא הביתה לארץ ישראל עשתה הכול.ראינו את חופי ישראל וחיפה" מספר סבא
"ולפתע באו האוניות האנגליות והקיפו את האוניה שלנו והורו לנו ללכת לכפריסין."התחושה תחושת אכזבה.
כאשר שכנו בכפריסין מספר חודשים גרנו באוהלים למדנו עיברית היה יחסית תנאים טובים פגשתי את אחי פרץ שעלה לארץ בשנת 1946 ואחרי שסבא עזב את כפריסין אחיו נשאר ורק אחרי קום המדינה עלה לארץ. אחרי מספר חודשים בכפריסין קיבלנו סוף סוף אישור עלייה ארצה. עלינו על אוניה מכפריסין לתל אביב.
ומנמל תל אביב באוטובוסים לבית עולים בנתניה ושם הינו מספר שבועות ואז לבית ספר של עליית הנוער בעמק בהירדן.
השנה 1948 נשחלחנו לשרות צבאי זמני שירתתי במלחמת השחרור, מלחמת סיני. ומלחמת ששת הימים. ותוך כדי שרותי בצה"ל הכריזו על הקמת מדינת ישראל נשבעתי אמונים לצה"ל והמשכתי לשרת בצהל כחובש שנתיים.
ב 1950 עלו לארץ אמו ושתיי אחיו הקטנים בתיה ושרגא כשעזבו את רומניה נאלצו למכור הכול לידי השלטונות ולא נשאר להם דבר. חוץ מכמה דברים שמכרו לפרנסתם, סבא המשיך בשרות מילואים עד גיל 55. סבא למד תכנאות בניין והוא עבד בתור מנהל פרויקטים של בניין התחתן בשנת 1969 עם סבתי עדה הוליד את אימי מירב ונולדו לו שלושה נכדים שיר יובל ורואי.